הרבה אנשים שואלים אותי:
“יואל, מה יש בסירות? למה דווקא הן חוזרות שוב ושוב בציורים שלך?”
האמת? גם אני שאלתי את עצמי לא פעם.
אבל ככל שאני מצייר אותן יותר — אני מבין שהן חלק מהסיפור שלי.
הסירה כסמל למסע
סירה היא דבר פשוט: חתיכת עץ צפה על מים.
אבל מאחורי הפשטות מסתתר עולם שלם:
• היא לוקחת אותנו אל הלא-נודע
• היא תלויה ברוח, בגלים, בזמן
• היא קטנה מול אינסוף האופק
יש משהו ברגע הזה — כשאתה נמצא בין מקום למקום —
שהופך את הלב לפגיע יותר, פתוח יותר.
ושם בדיוק נכנסת היצירה.
לבד אבל אף פעם לא בודדה
לעיתים אני מצייר סירה אחת.
לבד במים.
אבל בעיני — היא לא בודדה.
היא נחה, חושבת, נושמת.
אולי מחכה למישהו.
אולי חוזרת מעוד מסע.
אולי היא בכלל כמונו —
לפעמים באמצע הדרך, בנקודה שבה צריך רגע של שקט כדי להמשיך.
מים כקנבס שני
כשסירה משתקפת במים —
אני מרגיש שיש לי הזדמנות לצייר את אותו סיפור פעמיים:
אחד — המציאות.
השני — מה שאנחנו מרשים לעצמנו לחלום.
המים משנים את הציור בלי הפסקה:
צבע, תאורה, תנועה…
זה כמו ציור חי.
כל סירה היא גם אני
כל ציור סירה שאני מצייר מספר פרק אחר:
פחדים, תקוות, געגוע, והעזה לצאת שוב.
אני מאמין שלכולנו יש סירה משלנו,
שחוששת לצאת מהנמל — אבל יודעת שבשביל להגיע, חייבים להעז.
תודה שאתם מפליגים איתי.
בציור הבא נגלה מה מחכה מעבר לאופק.
יואל
