הסירה כבית שני — למה אני חוזר לצייר אותה שוב ושוב

הרבה אנשים שואלים אותי:
“יואל, מה יש בסירות? למה דווקא הן חוזרות שוב ושוב בציורים שלך?”

האמת? גם אני שאלתי את עצמי לא פעם.
אבל ככל שאני מצייר אותן יותר — אני מבין שהן חלק מהסיפור שלי.

---

הסירה כסמל למסע

סירה היא דבר פשוט: חתיכת עץ צפה על מים.
אבל מאחורי הפשטות מסתתר עולם שלם:

• היא לוקחת אותנו אל הלא-נודע
• היא תלויה ברוח, בגלים, בזמן
• היא קטנה מול אינסוף האופק

יש משהו ברגע הזה — כשאתה נמצא בין מקום למקום —
שהופך את הלב לפגיע יותר, פתוח יותר.
ושם בדיוק נכנסת היצירה.

---

לבד אבל אף פעם לא בודדה

לעיתים אני מצייר סירה אחת.
לבד במים.

אבל בעיני — היא לא בודדה.
היא נחה, חושבת, נושמת.
אולי מחכה למישהו.
אולי חוזרת מעוד מסע.

אולי היא בכלל כמונו —
לפעמים באמצע הדרך, בנקודה שבה צריך רגע של שקט כדי להמשיך.

---

מים כקנבס שני

כשסירה משתקפת במים —
אני מרגיש שיש לי הזדמנות לצייר את אותו סיפור פעמיים:

אחד — המציאות.
השני — מה שאנחנו מרשים לעצמנו לחלום.

המים משנים את הציור בלי הפסקה:
צבע, תאורה, תנועה…
זה כמו ציור חי.

---

כל סירה היא גם אני

כל ציור סירה שאני מצייר מספר פרק אחר:
פחדים, תקוות, געגוע, והעזה לצאת שוב.

אני מאמין שלכולנו יש סירה משלנו,
שחוששת לצאת מהנמל — אבל יודעת שבשביל להגיע, חייבים להעז.

---

תודה שאתם מפליגים איתי.
בציור הבא נגלה מה מחכה מעבר לאופק.
יואל

---