הגליל כסטודיו פתוח
הרים, נהרות, ואגם אחד שמרגיש כמו בית — הכנרת.
כל צבע כאן חי יותר:
הירוקים עמוקים, האור זהוב יותר, והשקט… השקט מדבר.
אני אוהב לעצור ליד מקומות שלכאורה אין בהם שום דבר מיוחד.
ואז, כשאני מתבונן עוד רגע — מתגלה העולם כולו:
השתקפות עדינה במים, תנועה קטנה של רוח, ציפור שמרפרפת מעל.
אלה הרגעים שאני אוסף.
אחר כך הם מוצאים את דרכם אל הקנבס.
מהשטח אל הסטודיו
כשאני חוזר הביתה, אני כבר יודע בדיוק מה אני רוצה לצייר —
לא את מה שראיתי, אלא את מה שהרגשתי.
הסטודיו הופך להמשך של המסע:
• הצבעים מתערבבים כמו השמיים של אותו הבוקר
• מכחול מוביל מכחול כמו נתיב הליכה
• השקט חוזר, והלב נזכר
כל ציור הוא זיכרון של רגע שעמד מלכת.
מסע שאפשר לקחת הביתה
אני מאמין שאמנות טובה מצליחה להחזיר לצופה רגעים שכמעט נשכחו:
שקיעה שעוררה תקווה
רוח שהזכירה נשימה
מים שצבעו את הנפש באור חדש
אם הציור מצליח לגרום לך לעצור לרגע…
זה אומר שהוא ממשיך את המסע שלו — דרכך.
תודה שאתן ואתם הולכים איתי בדרך.
עוד הרבה נוף מחכה שנגלה אותו יחד.
יואל 🌿
