בלות החציר

שדה קצור נפרש עד קו האופק, שקט ופתוח,
קוביות החציר פזורות בו כמו סימנים של זמן שעבר ועבודה שנשלמה.
דרך דקה חוצה את השדה ומובילה אל ההרים הרכים שמתרחקים אל הערפל,
בין אדמה חמה לשמיים בהירים.
זהו נוף ביתי של נשימה עמוקה, של פשטות ושל מרחב,
רגע שבו הכול מונח במקומו — בלי מאמץ, בלי רעש.